ינוש קבנ'אי (1951-)

(1951-)Kőbányai János

ינוש קבנ'אי הגיע לככר טלקי במקרה. לאחר חצי שנה של "בילוי בלתי לגלי" בישראל חזר כבעל תשובה, והחל ללמוד עברית אצל הרבי  טאמאש ראי (שהיה בזמן ההוא מוחרם ע"י השלטונות).

פעם הוא סיפר לטאמאש ראי, שידידו התוניסאי יגיע אליו לביקור  לקראת הימים הנוראים. טאמאש הציע לאורח את בית הכנסת בטלקי טר, שם מתפללים לפי "נוסח ספרד". יאנוש והאורח בקרו בבית הכנסת ואדון גלזר ישר "תפס אותם  להשלמת המנין…"

קבנ'אי, שבזמנו כתב מסות סוציו גרפיות, החליט לחבר מסה כזו בשם "המנין". הרעיון היה לכתוב קורות חייהם של תשעה מתפללים, וקורות חייו שלו עצמו ישלימו את המספר לעשרה. זה היה צריך להיות מאין "ראיון עצמי" על חזרתו (גם ליהדות, תרתי משמע). באותו זמן המתפללים היו פועלים ברובם. במשך עשר השנים, בהן הוא התפלל ב"טלקי" – הפרויקט לא הושלם.

המרואין הראשון, יוסף הלר, התמוטט  בבית הכנסת.  למרות זאת הוא הספיק, במשך שנתיים ומחצה, להכתיב כאלף עמודים!  "הרומן היהודי" היה צריך להיות שם המסה הסוציו גרפית, אך מותה של גב' הלר, ואח"כ מותו של יוסף הלר גרמו לאי השלמת המלאכה. היו עוד מספר ראיונות עם יעקב גלזר – לפני שהובהל לבית החולים –  אך מותו ומותם של מרואיינים נוספים הכשילו את הפרויקט. המכשול האמיתי היה חילוף התפקידים של קבנ'אי – הסופר הפך לבעל תשובה. חבל שהתיעוד הזה שמתאר את  הגורל היהודי במאה העשרים לא יועבר לדורות הבאים ..

בינתיים טאמאש ראי התמנה לרב של בית הכנסת ברחוב נג'פובארוש, הודות לשינויי המשטר. הקהילה הקטנה בככר טלקי נשארה ללא רב. במצב כזה אפשר לקרוא תמיד מספר התורה – אך אין מי שישא את ה"דרשה"! קבנ'אי חשב שזה תפקיד, המתאים לסופר, – ומדי שבוע ושבוע התכונן לדרשה, הקשורה לפרשת אותו שבוע. הקהל אהב את דרשותיו.. התפקיד הזה קרב את קבנאי אל התרבות היהודית ( שלא היתה מוכרת לו מנעוריו) והתעמקותו בה סייעה  לו בעבודתו.

התפקיד הזה של "רבי למחצה" נגמר כאשר קבנ'אי נסע לישראל לסיים את עבודת הדוקטורט שלו.

אז בקשה אגי פניו, בת זוגו לחיים, שבנה, אנדראש מייר יחליף אותו בתפקיד זה במנין.

אבל זה כבר סיפור אחר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *