זכרונות מככר טלקי (4)

כפי שכבר כתבתי בעבר, שני הסבים שלי התפללו בבית הכנסת הקטן שבככר טלקי מאז שנת 1920 בערך, ועד סוף ימי חייהם.

הילדים שלהם (ההורים שלי וכל הדודים והדודות) התרחקו מבית ההורים אך רובם נשארו בבודפשט.

אנו נהגנו לבקר בבית " סבא וסבתא" כמעט כל סוף שבוע, פעם אצל סבא האן ופעם אצל סבא פרוסט. אם הבקור נפל בשבת = הלכנו ברגל כל הדרך ואם זה היה ביום א' – נסענו בחשמלית.

בעוד שבקורי סוף שבוע כאלה היו בבחינת רשות, הרי לגבי "הימים הנוראים" (ראש השנה ויום הכפורים) הסבים דרשו להיות איתם ולהתפלל בבית הכנסת בככר טלקי! הם קנו בעוד מועד את ה"מקומות". ב"שול"  ואני זוכר את עצמי בגיל של גן ילדים וכתות א-ב' מופיע בבגדי חג בבית הכנסת

ומתייצב בפני הסבים (שישיבו שם זה ליד זה), לפני שאבי התישב במקומו הוא.

לאחר כמה זמן אבי הסכים שאצא לחצר, שם פגשתי את חלק מבני הדודים שלי והתחלנו להסתובב שם ולשחק מחבואים (רחמנא ליצלן.. ) כי לא ידענו להתפלל.. המשחקים הופסקו רק כאשר הורינו קראו לנו  ל"תקיעת השופר"  או לתפילות חשובות, כגון "ונתנה תוקף".

אני זוכר את ר' שכטר, שהיה עובר לפני התיבה (עיקר שחרית) ור' פרידמן הצעיר, בעל הקול הערב הנאה שהתפלל מוסף (ו"נעילה" ביום כיפור).

עוד אני זוכר, כילד קטן,  שביום כיפור אמי נהגה להביא לבית הכנסת תפוח חבושים ושזרעי צפורן היו תקועים בו ונתנה לנו להריח כדי להפיג את תחושת הרעב ולעודד אותו לצום עוד כמה שעות.

(אני מצרף כאן תמונה משנת 1936, ובה חלק מבני הדודים שלי שבקרו בבית הכנסת)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *